חייה של אמא עייפה - מרץ 2023

מסר לכל אמא

תחזיקי מעמד אמא. אני מבטיח שקיבלת את זה, גם כשאתה מרגיש שלא. האמן לי כשאני אומר, אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש ומה בדיוק אתה חושב עכשיו. כל אמא שאוהבת את המשפחה שלה... אפילו כשהיא בקושי תלויה בחוט... יודעת.

אתה מרגיש שכל הקיום שלך מוגדר בין ניקיון בית רק כדי ללכלך אותו שוב או טיפול לכולם מלבד עצמך - הכמות האינסופית של כביסה שנערמה על הרצפה, כלים נערמים בכיור, פחי אשפה מלאים בכמות שהם רוצים. לְהַחזִיק. צעצועים מפוזרים כאן, זבל נשאר שם. דברים שהצטברו בחזרה על השיש במטבח, בסלון או בחדר האמבטיה... שוב. כשאתה חוזר על המחזור הבלתי נגמר הזה, אתה מרגיש חסר תקווה, מוכה וקצת לא מוערך.

זה לא שלהיות אמא זה לא מתגמל. אין הרגשה טובה יותר מלראות את הילדים שלך משיגים משהו שעזרת להם ללמוד. או לעשות משהו מרהיב שהם לימדו את עצמם. כמה מחמם את הלב לראות אותם מגיעים ליעדים שלהם. רק שאותה שגרת מטלות חוזרת ונשנית מרגישה כל כך משפילה. בשום אופן זה לא מהנה.

זו תחושה שלעתים קרובות אינך חולק בקול כי אינך רוצה להישמע כמו אמא רעה. אמא שלא פגשה את התבנית. אמא שלא עשתה את הגזרה. אתה מבין, החברה מפעילה כל כך הרבה לחץ עלינו האמהות שאנחנו מרגישים שזה מה שאנחנו חייבים לעשות... בלי להתמוטט!

אני מכיר את אמא, אני יודע. אתה הרבה יותר מסתם זה. יש לך כישרון בתוכך שנראה כאילו הוא הולך להתבזבז. את רוצה להיות תפקיד האמא הזה (זה לא שאתה לא אוהב את זה)... אבל אתה גם רוצה להציג את הכישרונות שלך לעולם באותו הזמן. הראה לכולם מה אתה מסוגל לעשות. נצל את הכישרונות האחרים שקיבלת.

אין ספק שעכשיו שקלת את הערך שלך, והטלת ספק ביכולת שלך להצליח שוב מחוץ לארבעת הקירות האלה. אתה חושב שכשלת את המשפחה שלך, את הילדים שלך, את עצמך. אתה חושב שעם כל יום שעובר, לאט לאט נהיה מאוחר מדי לנסות לעשות יותר מעצמך.

הבית שלך מרגיש כאילו הוא מבודד אותך מבחוץ. אנשים כל כך קרובים, אבל כולם מרגישים כל כך רחוקים. זה כאילו אתה מבודד מהעולם. לדבר רק עם הילדים שלך, הקירות או עצמך הפך לנורמלי. מדיה חברתית עשויה לתת לך אינטראקציה למבוגרים לפעמים... אבל עדיין זה לא מספיק כדי למלא את החלל שלך. נראה שהשתיקה הפכה לנורמה.

אתה מתחיל לספור את השעות לאחור בסופו של דבר - עוד 6 שעות עד שעת השינה, עוד 4 שעות עד האימון, עוד 2 וחצי שעות עד תום הלימודים, עוד שעה אחת עד שעת התנומה. ובכן, אם יש זמן תנומה... זה אתגר בפני עצמו. יש ימים שנמשכים למה שמרגיש כמו נצח.

כשאבא חוזר הביתה, אנחת רווחה קטנה שוטפת אותך. אתה שמח לראות את בן הזוג שלך, להוט לראות איך עבר היום שלו ולהיות בנוכחותו. עם זאת, הגישה הלא בטוחה של בן/בת הזוג שלך נשארת באוויר. האם זה יהיה ערב של ידיו המועילות ומוחו המבין? או שהוא יעבור דרך הדלת הזאת מתוסכל, דבוק לטלוויזיה, בלי שום אכפתיות בעולם - לא מודע לעובדה שהבית שלו מלא כאוס, אבל קוהרנטי מספיק כדי לשאול, 'מה עשית היום?'?

הטון שלו, קול ההשוואה, מאשר כי אינספור שעות הניקיון נעלמו מעיניהם.
הוא לא מצליח להבין את האכזבה שלך בהערה שלו, ועד כמה הם באמת פוגעניים. הכאב של הידיעה שעשית כל כך הרבה וזה ירד לטמיון - צורב. בדיוק כמו שאתה מגלה הערכה לעבודתו, גם אתה רוצה הערכה לעבודה שלך.

לא משנה: הכלים שהונחו, הכביסה שלא עשתה את עצמה, הרצפה המבריקה שטופפה ונגבה, מיטות שהוכנו, ארוחת ערב חמה ומוכנה ליציאה. בל נשכח את הילדים שעשו שיעורי בית, התרחצו וטופלו באינספור דרכים אחרות. יש את האשפה שנזרקה, חדרי האמבטיה ללא רבב ובית שנשמר יפה. הרשימה נמשכת עוד ועוד ועוד... בדיוק כמו שהיא עשתה כל יום כל עוד אתה זוכר. עדיין אין שכר שמרוויחים, אין גם בניין שאפשר לברוח ממנו, אין עמדה לתבוע. התפקיד שלך אינו מוערך ומופחת תוך דקות. המאמצים והעבודה הקשה שלך נפסלים בקלות.

ראה גם: אמא, את יותר ממספיק!

רואה, אמא, אני יודע. אני יודע שאתה קורא את זה עכשיו ואתה על סף דמעות. אתה רוצה להישבר ולוותר. אמא: אל תתפטר. דעו שהמון אמהות הן התמוטטות אחת, מאיבוד עשתונות. האמא במכולת שהילד שלה זורק התקף זעם; האמא בנסיעה שדרכה הילד מכה את אחיהם; האמא בעצרת שהילד שלה מסרב לשבת - אתה לא לבד. קח רגע לעצמך: תנמנם או תבכה.

את אמא. אף אחד לא יוכל לעשות את העבודה שלך (YES JOB) כמו שאתה עושה באדיבות. איך שאתה עושה את זה עם כל כך הרבה אהבה. התינוקות שלך צריכים אותך; המשפחה שלך צריכה אותך. למרות שהעבודה הזו הייתה מיועדת לשניים, את, אמא, חזקה מספיק כדי לשאת את העומס.

מאת א.ל.