אם אתה לא יכול לאהוב אותי נכון, זז הצידה כדי שמישהו אחר יוכל - אוֹקְטוֹבֶּר 2022

  אם אתה לא יכול לאהוב אותי נכון, זז הצידה כדי שמישהו אחר יוכל

אתה יכול לראות כמה אכפת לי מהמעשים שלי? אני יודע שאתה יכול. אני עושה את זה כל כך ברור.



אני תמיד שם בשבילך. אני תמיד עושה כמיטב יכולתי. אני תמיד הולך את הקילומטר הנוסף. אני האדם שלך.

אני תמיד זה שמעודד אותך בימים הרעים שלך. אני זה שמאמין בך ודוחף אותך לעשות יותר. אני זה ששולח טקסט חמוד כדי להצחיק אותך בעבודה.





אני זה שמבין, זה שנשאר, זה שאכפת לו, זה ששם אותך במקום הראשון ויהי מה.

אתה יכול להגיד את אותו הדבר? האם אתה יכול לומר שהאהבה שלך כל כך אמיתית וכל כך גלויה בכל דבר שאתה עושה, שהאמירה 'אני אוהב אותך' מרגישה מיותר?



תן לי לענות לך על זה... לא, אתה לא יכול להגיד את זה. אתה לא לאהוב אותי בדרך הנכונה . אתה לא אוהב אותי כמו שמגיע לי. ועדיין, אתה לא נותן לי ללכת.

  גבר רציני צופה באישה עצובה



בכל פעם שאני אפילו חושב ללכת, אתה פשוט מושך אותי קרוב יותר. אתה הופך להיות כל מה שאני צריך ברגע.

אתה אומר את כל הדברים שהיית צריך להגיד מזמן. אתה עושה את כל הדברים שהתחננתי ממך לעשות ומעולם לא עשיתי.

לזמן קצר שם, הכל כמו שחלמתי שהקשר שלנו צריך להיות. אבל הרגע הזה עובר כל כך מהר ושוב חזרנו למקום שהתחלנו.



שוב אתה מפסיק לשים לב אליי.

ברגעים האלה, אני מרגישה שמישהו העיר אותי מחלום חמים ומתלטף לתוך הקור של סיוט. אני ממש חייבת לבקש ממך לחבק אותי, לנשק אותי, להישאר במיטה עוד קצת.

אני חייב לבקש ממך לדבר איתי. לספר לי איך עבר היום שלך.



  אישה בלונדינית עצובה יושבת ליד החלון

ואז אני פשוט מתחיל לקשקש על שלי כי לא יעלה בדעתך לשאול. שוב אני הכל לבד בקשר הזה והבדידות הזו הורגת אותי.



שוב אתה לא שולח טקסט בחזרה.

שוב אני בוהה במסך ריק, מקווה שאקבל הודעת לילה טוב אבל היא אף פעם לא מגיעה אז אני בוכה את עצמי לישון. דקות נראות כמו ימים ושעות כמו חודשים שבהם אני מחכה לשמוע ממך.



וגם אם אתה לא עונה, אני מתרץ כל מיני תירוצים למה לא יכולת. אני משקר לעצמי שאני חשוב לך כשאתה מראה לי בבירור שלא.

שוב אין לך זמן בשבילי.

אלא אם זה מתאים לך, אלא אם זה נוח לקפוץ ולחמם את המיטה שלי. כל התוכניות שלנו מבוטלות ברגע האחרון. כל ההבטחות שלך נעלמות באוויר.

  אישה רצינית מקשיבה גבר

לעתים קרובות יש לך מה לעשות ומישהו חשוב יותר לראות ואני תמיד במקום האחרון. אין לך מושג כמה חסר משמעות וכמה קטן אני מרגיש באותם רגעים.

המוח שלי נודד לכל מיני תרחישים, אפילו לאלו שהכי קשה לקבל. אז, אני מאחד את ידיי ומתפלל שאתה לא עם איזו אישה אחרת.

אני מתפלל שאתה לא עושה ממני טיפש. אני מתפלל כי אני לא יודע את האמת.

איתך, אני אף פעם לא יודע כלום.

שוב אתה גורם לי לבכות.

ובכל פעם שאני מרגישה את הדמעות זולגות על פניי, אני מבטיחה לעצמי שזו הפעם האחרונה.

  אישה עצובה בוכה בחדר

שאני לא אסבול עם זה יותר. ובכל פעם אני מפר את ההבטחה הזו. בכל פעם שאכזבתי את עצמי.

בכל פעם שאני בוחרת את האהבה שיש לי אליך על פני האהבה שצריכה להיות לי לעצמי. אבל איפשהו בהמשך הקו, האהבה העצמית הפכה פחות חשובה. איפשהו בסיפור הכאוטי הזה איתך, איבדתי את עצמי.

אני מאשים אותך שלא נתת לי ללכת אבל גם אני נושא בחלק מהאשמה, מכיוון שאני אוחז באותה החזקה.

כל כך אכפת לי שהמחשבה שנסיים דברים קורעת אותי לגזרים. זו הסיבה שאני ממשיך לסלוח לבלתי נסלח.

זו הסיבה שאני כל הזמן מזמין אותך לחיי. זו הסיבה שאני נשארת כשאני יודעת שהייתי צריכה ללכת מזמן.

אבל אני חושב שהפעם, אני חייב לבקש ממך לזוז הצידה כדי שאקבל את ההזדמנות לפגוש מישהו שיאהב אותי בדיוק כשברור שאתה לא יכול.

  אם אתה לא יכול לאהוב אותי נכון, זז הצידה כדי שמישהו אחר יוכל